#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיא. אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מיקנין. באר. 	"רשב""ם לגירסתו שאותיות נקנות במסירה פירש שמכירת שטר חוב מילי נינהו דדברים הוא מוכר ולא ממון ממש, הלכך לא מהני דמילי במילי לא מיקנו, שטר לא יקנה בשטר. ור""י לגירסתו שאין אותיות נקנות במסירה פירש (בתוד""ה אותיות) דמסירת השטר קרוי מילי דקאמר ליה קני לך שטר זה דהיינו מילי בעלמא ומילי במילי לא מיקנו, אבל כשכותב שטר בשמו על השעבוד אין לך מעשה גדול מזה וקונה.<br>מעשה בידים דהיינו מסירה<br>הוא עיקר קנייתם, אבל שטר אחר"	בבא בתרא עז. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיב. שלשה שטרות הן. אלו הן ומה דינם ומדוע? 	"א. זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר. חוזר בשטר דאין עושין שטר בע""כ של נותן [ועיי בתשובה הבאה[. ואינו חוזר בשדה שכבר זכו, רזכין לו לאדם שלא בפניו.<br>ב. על מנת שתכתבו לו את השטר. חוזר בין בשטר בין בשדה, דהכי קאמר לא יזכה עד שיבוא השטר<br>לידו <sup>קע</sup> .<br>ג. כותבין שטר למוכר אע""פ שאין לוקח עמו. שאין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קע.  כתב הרא""ש  (סי' ה)  שיש מקשים כיצד יכול לחזור בתנאי דקיי""ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ומתרצים דשאני הכא שהתנאי זה הוא חובתו ואינם יכולים לכתוב חובתו בלא רשותו, הוא עשאם שלוחים לכתוב השטר והוא יכול לבטל השלי חות. והרא""ש תירץ שתנאי זה אינו אלא פיטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידי ה רמיא לאתנויי ולא על המוכר. </span>"	בבא בתרא עז. - עז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיג. זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. באיזה שטר מיירי ומדוע אין כותבים בעל כרחו? 	"כתבו התוס' (ד""ה חוזר) שמיירי בין במתנה ובין במכר ואין כותבים בעל כרחו לפי שע""י שטר יצא קול שמכר או נתן ולא ילוו לו כל כך ברצון לפי שאין לו כל כך קרקעות <sup>קעא</sup>. ור""ת מפרש דבשטר מתנה דוקא מיירי ואין כותבים בעל כרחו משום דלא ניחא ליה דליפוש שטרי עילויה דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה אלא יסברו שהוא שטר חוב או שטר מכר ושיעבד קרקעותיו ולא יקנו ברצון לפי שיראים שיטרפו מהם, אבל בשטר מכר כותבים בעל כרחו דמסתמא מכר לו על דעת שיכתוב לו שטר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעא.  והרשב""א כתב משום דזילי נכסיה, ובר מן דין כל שטר שנעשה לחובת מי שנעשה עליו בין שהוא עכשיו ממש לחובתו בין שאינו אי אפשר לכו תבו אלא מדעת המתחייב, וכיון שכן שטר זה אי אפשר לכותבו כל שזה מנעם עד שלא נכתב ואם כתבוהו אין לו דין שטר.</span>"	בבא בתרא תוס' עז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיד. מה הדין אם מכר את הצמד במאתים זוז? 	"במקום שקוראים לצמד צמד ולבקר בקר לכו""ע מכר רק את הצמד. במקום שקוראים גם לבקר צמד לכו""ע מכר את הצמד ואת הבקר. במקום שיש שקוראים לצמד צמד ולבקר בקר ויש שקוראים גם לבקר צמד <sup>קעב</sup>, רבי יהודה סבר שהדמים מודיעים שהוא מן הקוראים לבקר צמד, ובקר מכר עם הצמד. לרבנן לתי' א' הוי ביטול מקח ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו ולתי' ב' במקום שאין הדעת טועה אין ביטול מקח ואמרינן שקנה את הצמד ושאר הדמים נתן לו במתנה. וכתב הרשב""ם שמסתברא כתירוץ אחרון, וקמא שינויא דחיקא הוא.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעב.  וכן גרס ופירש הרשב""ם. אבל הרשב""א פירש כגירסא שלפנינו שהרוב קוראים לצמד צמד ולבקר בקר ויש גם כאלו שקוראים לבקר צמד .</span>"	בבא בתרא עז: - עח.		
